סבר ואח' נ' ליאור עץ בטבע בע"מ

פסק דין

א.העובדות הצריכות לענין:

בפני תביעה כספית על סך 33,200₪.

התובעים הינם הבעלים של בית בקיבוץ מורן.

הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת במתן שירותי בנייה.

הנתבעים 2 ו- 3 הינם הבעלים של הנתבעת 1.

בכתב התביעה טענו התובעים כי בחודש 12/12 התקשרו בחוזה עם הנתבעת 1 לצורך בניית תוספת בנייה בביתם. התובעים שילמו לנתבעת מקדמה עבור הבנייה בהמחאה בסך 35,000 ₪. חרף פניות חוזרות ונשנות של התובעים להתבעת, הנתבעת לא ביצעה ולא החלה בביצוע עבודות הבנייה. משכך הודיעו התובעים במכתב לנתבעת על ביטול הסכם ביניהם ודרשו השבת המקדמה ששולמה לנתבעת. הנתבעת לא ענתה על מכתב זה ולמעשה מתעלמת מדרישות התובעים כלפיה.

התובעים צירפו לכתב התביעה העתק מההסכם, צילום של ההמחאה, העתק תדפיס בנק בדבר משיכת ההמחאה ע"י הנתבעת וחשבונית מטעם הנתבעת.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים 2 ו- 3 לחוסר יריבות וכי הנתבעת 1 הינה אישיות משפטית נפרדת ועל כן יש לתבוע אותה בלבד ולמחוק את נתבעים 2 ו- 3. בכתב ההגנה אישרו הנתבעים כי נחתם הסכם בין הנתבעת לתובעים בחודש 12/12. הנתבעת טענה כי בעת החתימה על ההסכם לא היה היתר בניה ולכן סוכם כי העבודה תחל לאחר קבלת היתר בנייה ותוכניות מאושרות. בעת החתימה קיבלה הנתבעת מקדמה בסך 35,000 ₪, בה השתמשה הנתבעת לקניית חומרים לביצוע הבנייה ובמיוחד רכישת ברזל. לא ענתה התחלת הבנייה התעכבה בשל העדר היתר ורק לאחרונה התקשרו התובעים לנתבעת ועדכנו אותה כי נתקבל היתר בנייה וכי ברצונם להתחיל בעבודת הבנייה. הנתבעת השיבה כי עבודות הבנייה יחולו מיד לאחר שתסיים הפרוייקט שבו החלה לעבוד זה מכבר. תשובת הנתבעת לא סיפקה את התובעים אשר החליטו להתקשר עם חברה אחרת לביצוע העבודה. הנתבעת כתב בכתב הגנתה כי היא מוכנה לביצוע ההסכם. עוד נטען כי עקב העיכוב בתחילת העבודה משך כשנה בשל אי קבלת היתר הבנייה נגרמו לה נזקים רבים. לכן יש לדחות תביעת התובעים להשבת המקדמה.

ב.דיון:

התובעת 1 טענה בדיון כדלקמן:

לדבריה, בחודש מאי 2012 , מיד עם קבלת היתר הבנייה הם התקשרו לנציג הנתבעת 1 בכדי להתחיל בעבודה. נציג הנתבעת 1 השיב כי הם כבר החלו עבודת בנייה במקום אחר ולכן יתחילו את עבודות הבנייה בבית התובעים עם גמר הפורייקט. התובעת הסכימה בלית - ברירה. כעבור שבועיים נפגשו הצדדים בבית התובעים יחד עם המהנדש , המפקח, האדרכלית ונציגי הנתבעת. בפגישה סוכם כי העבודה תחל ביום 1.8.12. ב 1.8.14 התקשרה התובעת לנציגי הנתבעת שכן הם לא הופיעו לעבודה. נציגי הנתבעת לא ענו לה וגם לאחר מס' ימים כשניסתה שבנית ליצור עימם קשר הם לא ענו. המפקח מטעמה התקשר אליהם והם ענו כי יחלו בעבודתם ב- 10 לחודש שכן טרם השלימו הפרוייקט האחר. ב- 10 לחודש שוב לא הופיעו נציגי הנתבעת לעבודה ולא ענו. כאשר השיגה אותם לבסוף הודיעו כי יחלו בעבודה ב- 20 לחודש אולם גם במועד זה לא החלו בביצוע העבודה. לאחר מס' ניסיונות להשיגם, הצליחה התובעת לשוחח עימם טלפונית והם טענו כי הם כועסים על כך שהתובעים התקשרו עם מפקח, אקט שמבחינתם מעיד כי הם אינם סומכים על הנתבעת שתבצע עבודתה כראוי ובמצב דברים זה אינם מעוניינים לעבוד. לאחר מכן התקשר נציג הנתבעת והתנצל על דבריו. בפגישה שהתקיימה בין התובעת לנציג לאחר מס' ימים, התובעת דרשה מהנציג כי יבוא לעבוד למחרת ואם לא שישיב להם את הכסף וכל אחד ילך לדרכו. נציג הנתבעת סירב להשבת הכסף וטען כי קנה בכסף חומרים. התובעת אמרה לו להביא את החומרים והפגישה נסתיימה. למחרת לא הופיע נציג הנתבעת והתובעת פנתה לעו"ד ששלח לנתבעת מכתב בו הודיע על ביטול ההסכם. התובעת לא מעוניינת להמשיך בהתקרות שכן לנתבעת ניתנו מס' הזדמנויות להתחיל העבודה אולם היא לא עשתה כן. התובעת ציינה כי את המקדמה לקחה כהלוואה מהבנק וכי כיום התקשרה עם חברה אחרת לביצוע העבודות, לאחר שקיבלה משכנתא לבנייה.

בהמשך הגישה התובעת לבית המשפט מכתב התראה מעו"ד שנשלח לנתבעת, סומן ת/1.

נציג הנתבעת, מר דורון עובד, העיד בדיון כדלקמן:

לדבריו ביום 27.12.12 נחתם הסכם בין התובעים לנתבעת. בסעיפים 15, 16 הוסכם כי עבודת הבנייה תחל רק לאחר קבלת היתר בנייה. בחודש מאי התובעת התקשרה אליו ועידכנה אותו כי יש בידה היתר בנייה. לפיכך קבעו להיפגש. בפגישה נכחו התובעת, המהנדס, האדרכילית ובחור נוסף שהציג עצמו כמפקח מטעם התובעים. כאשר הצדדים התקשרו בחודש 12/12 המפקח לא היה ובפגישה בחודש מאי הוא הציב דרישות חדשות. בעקבות הדרישות הנ"ל היה צורך בתמחור חדש של עלות עבודות הבנייה. נציג הנתבעת סיפר כי כחודש לפני קבלת היתר הבנייה, החלו בעבודה על פרוייקט אחר ולכן נדחה המועד להתחלת העבודה אצל התובעים. כ- 10 ימים לפני המועד שנקבע בין הצדדים, הודיע הנתבעת לאדרכלית של התובעים כי הנתבעת נתקלה בבעייה בפרוייקט האחר ולכן יחלו בעבודה אצל התובעים באיחור. נציגי הנתבעת ביקשו מהתובעת להמתין כשם שהם המתינו לה משך 5 חודשים עד לקבלת ההיתר. האדרכלית הפנתה אותנו לתובעת ,אשר הביעה את מורת רוחה. נציגי הנתבעת פירטו נזקיהם וטענו כי שילמו מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי כאשר הוציאו חשבונית עבור המקדמה. כמו כן עם קבלת העבודה הזמינו פלדה בהתאם לתוכנית המהנדס ומחודש 12/12 היו תנודות במחיר הברזל של 13% כך שכיום באם ימכרו את הברזל יפסידו. עוד נטען כי במקדמה רכשו חומרים שנחתכו בהתאם למידות של תוכנית המהנדס והם אינם יכולים לעשות בהם שימוש היום לעבודה אחרת. בנוסף טענו כי התקיימו 5 פגישות עבודה וכי הם השקיעו שעות עבודה ותכנון רבות בפרוייקט זה.

בדיון שנתקיים ביום 21.1.14 ניתן פס"ד חלקי במסגרתו נמחקו נתבעים 2 ו-3 בהעדר עילה כנגדם. הצדדים הנותרים הופנו להליך גישור מחוץ לאולם בית המשפט אולם לאחר זמן מה שבו והודיעו כי לא הצליחו לגבש הסכם פשרה. בהמלצת בית המשפט הסכימו הצדדים למינוי בורר ללא שכר, מומחה בתחום השיפוץ והאחזקה, אשר פסק דינו יהא סופי ומוחלט.

ביום 27.1.14 נשלחה הזמנה לפגישת בוררות לצדדים ע"י הבורר, מר חיים רשף. ביום 3.2.14 הודיע נציג הנתבעת 1 לבורר כי הם אינם מסכימים להליך הבוררות. משכך ביום 9.2.14 השיב הבורר התיק לבית המשפט.

ביום 9.2.14 הגישו התובעים בקשה לקיום דיון נוסף לאור אי הסכמת הנתבעת להליך הבוררות.

ביום 10.2.14 קבעתי את התיק לדיון ליום 18.2.14 בשעה 10:00. בהחלטתי הורתי לתובעים לבצע מסירה אישית של ההחלטה לנתבעת. תוכן ההחלטה נמסר טלפונית לתובעת.

בדיון שהתקיים ביום 18.2.14 הופיעו התובעים בלבד. לשאלת בית המשפט הודיעה התובעת כי לא מילאה אחר החלטתי ולא הודיע לנתבעת על הדיון שכן סברה שבית המשפט יודיע לנתבעת על הדיון. לאור הודעת התובעת ניתנה החלטתי כי יקבע מועד דיון חדש.